בומביי או מומבאי? – רינה פושקרנה ומסעדת טנדורי

פושקרנה, היא ללא ספק אשה גדולה מהחיים. היא מותג. היא דיווה. התמזל מזלי לשבת עמה בבת טיפוחיה- מסעדת טנדורי בהרצליה, לטעום ובעיקר להקשיב לדבריה בתערובת של עברית ואנגלית. פושקרנה, היא אשה של אנשים, עם כריזמה הנוטפת מעיניה הנבונות, עם עמידתה הזקופה והגאה, עם אופטימיות בלתי נדלית והכל בקול שקט וחיוך מעט מבויש. גם המסעדה שלה, היא שיקוף של האשה הססגונית הזו.

אני חושב שהפעם הראשונה בה טעמתי את המטבח מלא התבלינים הזה, המתקתק עם החריף, בלי יותר מדי אומאמי, ביזאר לחלוטין לחייך ישראלית של אז, הייתה אצל פושקרנה אי שם בסוף שנות השמונים לאלף הקודם.את סיפורה של רינה לא ממש הכרתי מקרוב, אבל את הטעמים של הקארי, ועוף טיקה עם הטעמים המעושנים, ואת מעדני הבישול הארוך והרטבים הכרתי וזכרתי ואני חייב לומר שרינה מקפידה לשמר את אותו הסטנדרט לאורך כל השנים.

טנדורי, היא פלא, ולא רק משום שהיא מצליחה לשמר את עצמה ארבעה עשורים, תופעה יוצאת דופן לחלוטין בנוף הקולינריה המקצועית בישראל, אלא בעיקר משום שהיא מצליחה לשמר את הטעמים ההם, שנרקחו בהרבה תשומת לב ועם התאמה לחייך הישראלי של אז. התוצאה היא מנות הודיות ייחודיות, של מטבח הודי צפוני, בהן פושקרנה והמנה הן היתוך  – קפסולה ייחודית של תרבות הודית במדינת היהודים.

סיפורה של רינה מתחיל במומבאי, או כמו שהיא מתעקשת לכנותה עדיין בומביי, בת לגנרל הודי, סיקי, אשר בשם האהבה לאמה, מתגייר, ואילו האם היא נצר לקהילה העתיקה של יהודי עיראק שמצאו עצמם מתבססים על דרכי המסחר שבין מערב אסיה למרכזה במשך מאות שנים. לכן, סיפור הגעתה והתבססותה של רינה בישראל, הוא ריאקציה לאותה קהילה עתיקה שבחרה שלא לזוז ממקומה ולהכות שורש; אבל החיים עם בעלה, וינוד, רב חובל בצי הסוחר ההודי, על אוניה בה החיים נעים מנמל לנמל, פתחו בפניה את העולם תוך שהיא שומרת על תרבותה.ואכן  – האמירה האלמותית- YOU ARE WHAT YOU EAT היא ללא ספק בעלת משנה תוקף כשמדברים על רינה.

פתחנו בסמוסה צמחוני, שהוא משולש פריך מקמח עדשים, עם צ'אטני נפלא מתוק וחריף ולידו הפאקורס – מבחר ירקות טריים מטוגנים בציפוי קמח חומוס עם רטבי נענע עוקצנית ותמר הינדי מתוק.

לאחר מכן הונחו על השולחן תבשיל ארוך של סמוסה עם בשר כבש, מיקס פלטה בשרית של עוף טנדורי, בצבע הכתום הבוהק עם הטעם המעושן הנפלא הזכור לטוב עוד מנעורי, עוף קסטורי לבן, עוף גואה בצבע ירקרק כהה, סיקה קבב, וצלעות כבש טנדורי. כל החגיגה הזו הגיעה עם אורז נברטאן – שהוא אורז בשמתי מעורב עם ירקות זעפרן והל כשקרום של מאפה מכסה אותו.

עם כל אלה שתינו לאסי יוגורט שהוא אושר אמיתי ולקינוח, אכלנו גולאב ג'אמון – אותם כדורים מתוקים בסירופ, וזעפרני רולפי שהוא מנת גלידה מחלב סמיך עם פיסטוק והל ואטריות פלודה ארוכות ארוכות שהצריכו מעט יותר מיומנות בכדי להשתלט עליהן – גם זה, כייף ענק.

בקיצור – טנדורי, לא רק בגלל האוכל, אלא חייבים לפחות לנסות לגנוב את רינה פושקרנה, לשיחה קטנה על חייה, על האוכל, על החיים ובעיקר על אופטימיות של מי שהגיע מן המזרח והביא משהו מן השלווה הזו לכאן. חוויה מושלמת.

מאת: אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד במשרד שוורץ-נרקיס ושות', כותב ומגיש הפודקאסט "משפט חוזר" בתאגיד השידור "כאן", ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה.