בימים שהייתי בשלהי יצירת מופע חדש והעלאתו על במות- רוב האנרגיה שלי הייתה מרוכזת בו- בפרויקט, לא הייתי ממש פנויה לקשר חדש וכשהיו ניסיונות והצד השני לא היה מודע או קשוב למה שאני חווה- זה פשוט לא צלח. התחלת קשר ובכלל מערכת יחסים זה כמו ריקוד- צריך להיות מסונכרנים זה לזו. גם כך זוגיות פרק ב' מורכבת יותר מאחר שכל אחד מגיע עם צורת חיים והרגלים מובנים.
הזמן נחלק בין עבודה, זמן איכות עם ילדים, נכדים, חברים, אירועים, מטלות, תחביבים, וזמן אישי. ובין הכל אנו רוצים לפנות זמן לזוגיות. אני תמיד אומרת שהכל עניין של בחירות. כשהאדם הנכון מגיע- אנו נדאג לפנות את הזמן כי אנו רוצים בו. הכל מסונכרן כשהלב פתוח לאהבה ומוצא אותה. אבל… זה הדרגתי. הלב נפתח לאט. אנו מגיעים חשדנים וביקורתיים. אנו לרוב בודקים את הצד השני על פי מידת סבלנותו והכלתו לקבל את המציאות שלנו כמו שהיא בלי לנסות לשנות אותה. שינוי הרגלים באים בהדרגה ועם רצון. בטח לא מלחץ.
אחר חודש של היכרות
קבענו דייט במוצ"ש. בשישי התקשר והודיע לי שלא בטוח שזה יצלח כי נוסע עם ילדיו לטיול. השבתי לו "סבבה תיהנו". הרי לא אעמוד מול ילדיו, מול הצורך שלו לבלות עם משפחתו. הבטיח שינסה לשוב מוקדם אבל היה ברור לשנינו שעם הפקקים בדרך והתנועה זה לא יעבוד. כששב לביתו היה עייף והשעה הייתה מאוחרת למפגש. שוחחנו וקיבלתי זאת בהבנה. הייתי לבבית ומחויכת. הוא הבין שלא כעסתי עליו על שינוי התכנית, שלא ניסיתי להפעיל עליו מניפולציה רגשית. שלבי ופי היו שווים. קבענו דייט ליום אחר. הייתי אמנם מאוכזבת שפגישתנו לא צלחה, רציתי לראותו. אבל לא הייתי מאוכזבת ממנו. במקום להיות באכזבה- ברכתי על הזמן הפנוי שהיה לי עם עצמי למנוחה. מבינה שסבלנות היא מילת מפתח להצלחתו של קשר. כשהוא עסוק בעבודה ואני מבקשת ממנו להתקשר אלי לקבל תשומת לב- הוא נלחץ. אבל אם משאירה לו זמן להתגעגע אלי, והוא מתקשר מרצונו, בזמן הפנוי שלו- אקבל את מה שזקוקה ממנו.
אז מה עושים? נושמים!!
ההבנה שאנו זקוקים לאהבה, למערכת בוגרת שמבוססת על חברות, ראיית הצד השני והקשבה הדדית, לא רק על סיפוק מידי. יש משהו מגניב ומיוחד בלקחת את הקשר לאט. ללמוד אחד את השני לפני המחויבות לקשר. לקחת אחריות ובניית תקשורת ואמון. אם אכן אני רוצה בו ולא רוצה לפספס אותו, עלי להשקיט צורך אנוכי שלי ושליטה שהדברים יתנהלו בקצב שלי ובדרכי. יש שני צדדים למטבע.
כדי שלא תצמח בי תחושה של חרדת הדחייה בזמן שהוא מבשיל – אשתף אותו בתחושות שלי. אבקש בעדינות בלי לדרוש. אם הצד השני לא נמצא במקום רגשי זהה למקום שבו אני נמצאת- זה עלול להביא תחושה שאני לא מספיק טובה עבורו, שהוא לא רוצה אותי. כדי למנוע זאת- עלי לבוא ממקום בטוח, בטוחה במי שאני, שיש לי ובי עולם פנימי ועצמאי שלא קשור לעולם שלו. אף אחד לא רוצה שהצד השני יהיה תלוי בו. עם זאת, אבטא את תחושותיי ורגשותיי בלי לבקש (בראשית קשר) להדדיות.
הכל צומח בזמנו כמו הטבע. אי אפשר להאיץ רגשות. זה לא לחיצה על מסך מחשב. ואם זה לא מתקדם ולא צולח? זה לא כי אנחנו בהכרח לא בסדר אלא כי לא כל אחד מתאים לנו ואנו לא מתאימים לכל אחד. וזה בסדר. לא כל אחד יתאהב בי. אני לא טייפקאסט של כל אחד. וכמו שאני מגיעה עם חוסר בטחון לקשר, חששות ומגננות- כך גם הצד השני. גם אם הוא נראה כלפי חוץ בטוח בעצמו ואדיש, לרוב זה כיסוי לחוסר בטחון ופחד לטעות.
לפתח את ממד הסבלנות וההקשבה ולצאת לדרך. בהצלחה!
בברכה,
מאת: רונית נוביק, מנטורית ויוצרת רב-תחומית.
הוספת תגובה