אבל, ויסוצקי, קצת כמו זנדבנק הנער הנצחי, לא ראה בעיניים. ויסוצקי היה זמר “בארד”, כלומר כזה ששר ומשחק, חי בשיאו של העידן הסובייטי. האיש שנולד ב 1937 לאב יהודי ואם נוצריה בברית המועצות, נאלץ בבגרותו לבחור, והוא בחר להשתייך ללאום הרוסי, אבל המורכבות של זהותו, לא נתנה לו מנוח. ויסוצקי שרצה להיות שחקן, אבל המוסיקה בעטה בו בקרביים, הבין שהשילוב הנכון הוא בדיוק בבארד.
ואכן, ויסוצקי, שהלך לעולמו בנסיבות שאינן לגמרי ברורות בשנת 1980, כמעט שלא זכה להתייחסות רשמית מן הממסד. אולימפיאדת מוסקבה 80 מציגה טור דה פורס של ברית המועצות, ומודעת אבל קטנה, תפשה את העין של מי שידע. שיריו של ויסוצקי עברו ככה בקושי את הצנזורה הסובייטית הנוקשה, אבל ללוויה שלו, הגיעו אלפים. הרוסים, אשר דוכאו ועדיין מדוכאים, פיתחו להם תרבות של אמירה ביקורתית מרומזת, כזו שמתנהלת במילות קוד ציניות. יש שיאמרו כי משהו מן הציניות הזו במילות קוד שרק סובייטים לשעבר מבינים, נותרו באנשי העליה הרוסית – זו שהגיעה בשנות השבעים, וההמונית של שנות התשעים למאה הקודמת.
גם ארקדי דוכין, ישראלי שתמיד משהו מן המבטא הרוסי יגלוש לו לפתע לדיבור, לא יכול היה שלא לבחור לשיר את שיריו של ויסוצקי. זה מתבקש וניכר בדוכין שויסוצקי בועט לו בקישקע בכל הברה ותו. התוצאה היא רוק ישראלי עם ניחוח של וודקה ודג מלוח, ומעל הכל מרחפת הבללייקה המשלהבת בנגינתו של בוריס קרלין הוירטואוז. ויסוצקי בגרסא העברית, בועט לך בבטן, כמעט כמו שויסוצקי היה רוצה לבעוט באזרחי ברית המועצות, שחיפשו לפרוק את התסכול שבהיעדר החירות, באמצעות הרוסי המחוצף, זה שלא רואה ממטר – ויסוצקי.
אחלה מופע!
מאת: אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד במשרד שוורץ-נרקיס ושות’, כותב ומגיש הפודקאסט “משפט חוזר” בתאגיד השידור “כאן”, ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה.
ופע נוסף ואחרון ב23.12 זאפה הרצליה: https://bit.ly/3ETpVTv
הוספת תגובה