אמנות על גזע

"רוב עבודות האומנות שלי עוסקות בחשיפה וביקורת כלפי תופעות שליליות בחברה שבה אנו חיים, ובהן תופעת הגזענות, שלמרבה הצער לא חלפה מהעולם אלא רק לובשת צורות אחרות. שנאת השונה מאיתנו, אי-קבלת מנהגים של אנשים שבחברתם אנו חיים מגבירים תופעות של אלימות, ביקורת מבזה ונלעגת כלפי השונה ושיוך תכונות אופי שליליות לבעלי מראה שונה. בביטויים ויזואליים אנו יכולים לראות למשל, הדגשת יתר של חלקי פנים סטריאוטיפיים, כפי שנראה בתצלום הדמויות הנקראות 'פיקנינים', ולעתים אף בהשוואה לבעלי חיים".

כך אומרת האומנית והסופרת ד"ר עיינה פרידמן, שבימים אלו מוצגים מספר צילומים אומנותיים שלה בנושא הגזענות, יחד עם יצירות של אומנים ואומניות נוספים, בתערוכה "אמנות על גזע" (אוצר: דורון פולק) בגלריה בן עמי בתל אביב שתינעל ב-5.7.22.

ד"ר עיינה פרידמן, שהוציאה לאור 12 ספרי ילדים ושלושה ספרים למבוגרים, החליטה להתמקד בתערוכה זו בעבודותיה העוסקות בגזענות, מכיוון שכבת למשפחת ניצולי שואה היא עוסקת רבות בנושא זה – באומנותה וגם בכתיבתה. "במקביל לעבודות האומנות שלי, שבהן אני חוזרת ומעלה את נושא השואה, בעבודות וידיאו, מיצבים ותצלומים המעלים גם את קורותיה של אנה פרנק, שאביה היה מכר של סבתי, אני מעלה גם ביטויי גזענות הצצים בחברה שבה אנו חיים. ספרי הראשון למבוגרים, 'שיק פריז', מספר מספר אנקדוטות ששמעתי כילדה מקרובים שסיפרו על אירועים קשים שעברו במחנה ריכוז, או כפליטים שהסתתרו בשוחה ביער. לפיד זיכרון זה ניתן לי על מנת שאעביר אותו הלאה לדורות הבאים. באחד מספרי הילדים שכתבתי, 'הסודות של סבתא', אני מנסה להסביר לילדים חוויה קשה שעברה סבתא ושעליה איננה מוכנה להרחיב".

היא נחשפה לראשונה להערות גזעניות בתקופת שירותה הצבאי, כשרס"ר המחנה הפנה כלפיה אצבע מאשימה והפליט מבין שפתיו שהיא 'אשכנזיה עצלנית'. זאת מכיוון שלא שפשפה בצמר פלדה את את גוף החימום בקומקום החשמלי. "הסבריי, שלפיהם זה עלול לחשמל ואף להזיק לכלי, עלו בתוהו והוא העלה אותי למשפט צבאי", היא אומרת.

היא לא תשכח לעולם כיצד בשנת שבתון בארצות הברית נחשפה לגילויי שנאה מצד אנשי הקו קלוקס קאן, שסיירו ליד הגן היהודי של בנותיה וקראו קריאות גנאי כלפי היהודים. "מנהלת הגן אסרה עליי להגיב מחשש כי ביטחון הגן יורע. כמה שנים מאוחר יותר, כשנכנסתי לחנות הירקות השכונתית ושוחחתי עם הירקן, הוא סיכם את שיחתנו בטון דיבור כבד ואמר שאני  'דווקא אשכנזייה נחמדה', והדגיש כי אני היוצאת מהכלל. בעקבות אמירה זו כתבתי את ספרי השני למבוגרים הנושא שם זה".

במחקרה לעבודת הדוקטורט גם עסקה בנושא הגזענות, ואף התמקדה בדמויות שאותן מסווגת החברה  כחריגות. לדבריה, בספר 'גזענות' כותב גורס ג'ורג' פרדריקסון כי הגזענות היא תגובה לזרים או לשונים, תוך שהוא מציין שתי קטגוריות הטמונות בה: קוד הצבע (עליונות לבנה) ואנטישמיות. שתי קטגוריות אלו הגיעו לדרגת קיצוניות. "עליונות לבנה" הגיעה לשיא התפתחותה באמריקה בין השנים 1950-1890 ובדרום אפריקה בין השנים 1910-1890. היא מזכירה כי לאנטישמיות ולגזענות יש קשר היסטורי רב-שנים. "תורת הגזע הנאצית התבססה על גזענות כנגד שחורי העור באמריקה. מכיוון שהאנטישמיות ושנאת היהודים עדיין רווחות בחלקים נרחבים של העולם, בחרתי להראות מספר תצלומים של חפצים ומצבים שאותם קלטתי בעדשת המצלמה במהלך סיור בשוק פשפשים בבודפשט הונגריה, ואף אזכור לשואה".

באחד התצלומים של עיינה המוצג בתערוכה נראים פסלונים של שחורי עור פעורי פה, שבכף ידם הם מטילים מטבעות אל פיהם הפעור המתואר כרחב מאוד. תיאור זה לקוח מקריקטורות המתארות שחורי עור עם פלח אבטיח גדול התואם את צורת פיהם. דמויות אלו נקראו "פיקנינים". הפיקניני נוצר כקריקטורה גזענית של ילדים שחורי עור בארצות הברית. הם תוארו כבעלי עיניים בולטת, שפתיים ופה רחבים בצורת פלח אבטיח.

בתצלום נוסף נראה פסלון של אישה שחורת עור ולראשה שביס לבן. דמות זו הרבתה להופיע וצוינה כ"דודה ימימה", המפרסמת את סירופ המייפל, שאותו נהוג לצקת על גבי חביתיות מתוקות. דמותה זו מתוארת כאשה גדולת ממדים שלראשה שביס לבן ולמותניה סינר. השביס הופיע בצורה דומה בתיאורי השפחות הקוטפות כותנה, כשלעתים היה מנוקד בנקודות לבנות על רקע מטפחת אדומה, שנקשרה כשקצותיה כלפי מעלה. מקור השם "דודה ימימה", שהחל להופיע בפרסומת לחביתיות ב-1893, נלקח מהצגת תיאטרון וודוויל משנת 1875, כשדמותה של ימימה לבשה פן של אישה שחורת עור ואדיבה, שכל רצונה הוא לשרת. דמות זו לא הייתה אישה אמתית, אלא הוסבה לצרכי פרסום ב-1893 על ידי כריס ראט וצ'ארלס אנדרווד, שהשתמשו בסטריאוטיפ של ה'מאמי' השחורה מהדרום ובנוסטלגיה של הדרום שמלפני מלחמת האזרחים כדי למכור מוצר חדש.

בפרסומות ישראליות בשנות ה-60 כיכבה הגברת "אמה", כשהיא מחייכת ומציגה לראווה את כישוריה בניקיון. הסרט שעל ראשה מתכתב עם דמותה של השפחה שחורת העור, העוטה מטפחת ראש מנוקדת לראשה. צילום נוסף שנעשה בשוק הפשפשים בבודפשט מראה דמות של יהודי העוטה טלית ותפילין, כשמאחוריו על שולחן תצוגה ניצבים פסלי מתכת המראים את דיוקנו של היטלר, הנראה כניצב מעל לראשו של היהודי, מאחוריו נראה פסל המתאר את משה עם לוחות הברית בידיו, סטאלין, ובקצה השולחן ניצבת אלת הצדק, כשבידה האחת החרב, ובידה השניה המאזניים ועיניה מכוסות.

עבודה נוספת בתערוכה מראה את ידה של אסירה ממחנה ריכוז, שעל זרועה מקועקע המספר שנצרב בבשרה על ידי הנאצים. ברקע חלקי ביגוד בפסים, הלקוח מצילומי בגדי אסירים ממחנות הריכוז, וצולמו במוזיאון יד ושם. הפינה השמאלית התחתונה של עבודה זו מראה פריטים המופיעים בציורי דומם הולנדי, כפרי הלימון על קליפתו שקולפה, וגביע יין. הצבע הצהוב מזכיר את צבעו של הטלאי הצהוב שאולצו היהודים לענוד על בגדם.

"כבת דור שני לשואה אני חשה מחויבת להמשיך ולהעביר את לפיד הזיכרון, ואני עושה זאת באמצעות הספרים ויצירות האומנות שלי", אומרת עיינה שנולדה בקריית חיים לאם ניצולת שואה ולאב ציוני, שעלה לארץ עם משפחתו בשנות ה-30 והקים מפעל למוצרי גומי, פלסטיק וכימיקלים באזור התעשייה במפרץ חיפה. היא זוכרת שהיא ואחיה הבכור רן, שנפטר השנה, חוו ילדות מאושרת בבית הקטן של המשפחה בקריית חיים. אחיה הצעיר, ד"ר איתן וירטהיים, משמש כיום מנכ"ל בית החולים בילינסון.

חלק מיצירותיה הוצגו במוזיאונים יהודיים ברחבי ארצות הברית, במוזיאונים ובגלריות ידועות ברחבי אירופה ובארצות הברית, כולל בניו-יורק, צפון קרולינה וניו ג'רזי, שאליהן הוזמנה להרצות על אומנותה ולהשתתף בפנל בפני קהל. חלק מיצירותיה נמצאות באוסף הקבוע של מוזיאון יד ושם שבירושלים, חלקן בבתי אספנים פרטיים ובמוזיאון רמת גן לאומנות. היא אצרה תערוכות רבות, רובן בנושאים חברתיים, כשהדגש הוא על קידום מעמד האישה.

התערוכה "אמנות על גזע" (אוצר: דורון פולק) בגלריה בן עמי, רחוב החשמל 12, תל אביב, שבה מוצגים צילומים של ד"ר עיינה פרידמן בנושא הגזענות, יחד עם יצירות של אומנים אחרים, תינעל ב-5.7.22.
שעות פתיחת התערוכה: שלישי עד חמישי – 17:00-10:00, שישי – 14:00-10:00.

מאת: יהורם גלילי