מים – המפגש הראשוני:
היא מגיעה ראשונה. מקבלים את פניה אנשים של יחסי הציבור, שואלים מה תשתה? היא כדרכה מזה 60 שנה, מבקשת בעדינות – מים.
כולם פורצים בצחוק!
מים?!
(מה אתם הייתם מבקשים באחד הימים הרותחים של הקיץ בישראל, לא באירלנד, כן?)החמודה על הבר מסתכלת עליה במבט מהול ברחמים – אבל מגישה לה כוס מים גדולה וצוננת.
האשה, בתורה, נדה לעברה, בראשה, במבט אוהב ומכיר תודה.
אורי – מפגש שני:
ואז היא שואלת: "מי זה בעל הבית? אפשר לפגוש אותו?"
בטח עונים לה ומצביעים על איש בן גילה פחות או יותר, צנום, בעל חיוך חם ועיניים צוחקות בטוב לב כובש.
אור גדול נדלק!
אורי שגיא.
אחרי כמה צילומים משותפים, עם כוס בירה טריה ועם אורי, היא מרגישה נינוחה יותר ושואלת אותו על עצמו. בן קיבוץ משגב עם, שירת כטייס בחיל האויר שנים רבות. כיום גר במושב חרב לאת – ש"אף אחד לא מכיר ולא יודע איפה זה" – הוא מוסיף בצחוק. BEER GEEK כדבריו.
כאן נשבר הקרח.
האשה, צפונית מלידה – בת קיבוץ אפיקים (כולם מכירים וחלק חושבים שזה בדרום, בגלל המשפט בתפילה "כאפיקים בנגב") בעברה – ועד לפני שבוע גרה בקיבוץ לוטם – מי מכיר? זה עם היקב, הגבינות והשוקולד? בדיוק! ומאחר והיא עבדה מספר שנים בתנועת המושבים אז בטח שיודעת איפה זה חרב לאת – ואפילו למה קוראים לו בשם זה. בזכות חזון אחרית הימים בספר ישעיהו פרק ב' פסוק ד': "ושפט בין הגויים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".
ובדימיונה: חידון התנ"ך האגדי – צליל הגונג – אריק איינשטיין מזנק כמתאגרף ואורי זוהר שואל "מה הוא קופייץ?"
פתאום מרגישה לגמרי בבית. אמנם לא גיקית, סתם חננה, אבל דומה מספיק.
מכירים את זה שישראלים נפגשים בחו"ל ואם הם לא מכירים מיד, הם בוודאות מכירים מישהו שמכיר אותם או מאותו יישוב או מאותה עיר או בית ספר ואם שום דבר מאלה אז בטוח מהצבא! ואז השיחה קולחת בקלילות כאילו הם סחבקים כבר שנים. מחליפים חוויות וטיפים והמלצות ואזהרות מסע ובעיקר צחוקים והכי בקול רם שאפשר.
אלכסנדר הגדול – מפגש שלישי וגורלי:
על הלוח מאחורי הבר בכניסה, יש תפריט בירות עם 10 אפשרויות. היא שומעת שיש שתיים מיוחדות שאפשר להשיג רק במקום. היא מבקשת אחת מהשתיים שמצויין עליה שהיא בגוון טרופי. נפלא! פירות טרופיים זו עוד דרך להרגיש בבית. הורים מהודו וכמובן מולדתם של פירות גן העדן כמו: מנגו, אננס ובננה.
"היום אי אפשר" עונה החמודה מהבר. "היום מוכרים רק את האחרות". "מספר 8 דומה לזו שרצית גם בגוון טרופי. רוצה?"
עכשיו הגורל מתערב. הוא לוקח שליטה והיא שומעת את עצמה עונה: "בטח!"
דמיינו תזמורת פילהרמונית שלמה, מוזיקה קלאסית עם כנורות וכלי נשיפה ותופי הדוד ומצילתיים, נכנסים בדיוק ברגע בו מצטרף צליל התנפצות תקרת זכוכית עבה כחומת סין. 62 שנה מתפוררות לרסיסים ברגע גורלי אחד – כוס הבירה ובה GREEN IPA – נושקת לשפתיה וזולגת בעדינות טיפה אחר טיפה לפיה.
רגע של שקט – מנסה להכיל את האירוע יוצא הדופן הזה – נדמה לה שכולם שומעים את ההתנפצות – אך לא!
כל האנשים שתים את הבירה כלאחר יד.
אצלה יש טקסיות מקודשת. משהו אחר נמהל לתוך הגוף המריר עם גוון טרופי של הבירה.
אחר כך בעקבות הסיפורים על הסוגים האחרים היא טועמת גם BLACK וחיטה ישראלית. ואז מגיעה בירה מסקרנת בכוס ברנדי. הסיפור העסיסי על הבירה המבשילה בחביות אלון שהכילו וויסקי קודם לכן, הזיכרון שלו מתמזג עם הבירה ויוצר שילוב חושני ומסתורי – ותמיד עם שמות של נשים ישראליות. לכל אשה כזו יש סיפור. סיפורי אהבה, אקסיות או אחרות, נשים מצעפות את הטעם, גם אם לא שמענו את הסיפור או הכרנו אותן אישית. זה מה שנקרא: ניחוח אשה.
כל החוטים נארגים זה בזה – סיום ופרידה:
כפי שראיתם, חננה בת חנון, שעברה למחצית הטובה יותר של חייה.
זה כל הסיפור?
הסיפור מגלה רבדים נוספים. זהו יום הולדתו של אביה החנון, ששמו, זוכרים מקודם? – מנשה. התאריך המיוחד 6.7. הוא יום הולדתו ה – 103! (אם היה חי). בחייו, היה בוודאי מזדעזע לראות את בתו החננה שותה בירה, במבשלת בירה. אבל הוא כבר בפרספקטיבה אחרת ומשדר אליה קריצה שאומרת "החיים בעולם החומר מכילים חוויות שאפשריות רק בעולם החומר. תהני".
בדמיונה הם משיקים ביחד כוסות בירה אלכסנדר, הבירה הישראלית הטובה בעולם, ליום הולדתו השמח במיוחד ואולי, יש שיאמרו, תיקון של דורות החננאיות וחנונים – לאנשי הכאן ועכשיו.
ואולי אלו רק צירופי מקרים ורק בדמיוני. מי יודע?
לחיים!
מחיר מומלץ לצרכן למגוון הסוגים: 13-15 ₪
הוספת תגובה