השתתפתי במוצ"ש האחרון במופע הבכורה "הגיע הזמן לגולל את האבן", של היוצרת אורית אביבי כהן .
בראיון עם אורית, היא מספרת:
"לקראת גיל 50, חשתי קריאה פנימית להוציא לאור את השירים והיצירה שלי- שהייתה חבויה במגרה למעלה מ- 40 שנה. את השיר הראשון כתבתי בגיל 8, ומאז השירים קלחו. כנראה קיבלתי אותם בתקשור. הייתי מתעוררת באמצע הלילה עם דחף לכתוב, כאילו מישהו רוצה להכתיב לי. וכותבת ברצף, מבלי להרים את העף מדף, בחריזה ושפה אחרת, בכמה ספרות מעל שפת היומיום.
שנים זה היה במגירה, עובר אתי מדירה לדירה, עד שלאחרונה אזרתי אומץ לצאת אתם לאור. חברתי לאריאל אור אביזוב, אמן ויוצר מוכשר ביותר, וביחד עשינו את האלכימיה – לקחנו שירים שחלקם נבעו מעמקי לב כואב, ויצרנו מהם שיר עם שמתחבר ללב ונותן השראה וחיזוק".
אני מבקש מאורית להרחיב על מה שהיא הגדירה " ילדות לא פשוטה":
"כן, ימי התום והאושר של ילדותי היו קצרים מאוד. כשהייתי בת 10 אבי, שהיה אז בן 37 בלבד, נפטר מסרטן, ומאז כל הבית נעטף בעננת עצבות. הרבה מן השירים בתקופה זו עסקו בנושאים של כאב, פרידה וגעגועים. לפני כשנה פגשתי מורה רוחנית, "אישה רואה", כמו שאומרים. כמו שנכנסתי אליה, היא אומרת לי: 'אבא כאן, הוא אתך. את לא לבד. הוא מבקש למסור לך שתהיי בשמחה'. זה היה מפגש מרגש, טרנספורמטיבי. שהביא אותי לכתיבת השיר – ארבעים שנה".
אַרְבָּעִים שָׁנָה הָלַכְתִּי בַּמִּדְבָּר בִּלְעָדֶיךָ.
רַגְלַי הַיְּחֵפוֹת בָּצֵקוּ וְשִׂמְלָתִי בָּלְתָה מֵעָלַי
אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּלִי שֶׁעַמּוּד הֶעָנָן שֶׁלְּךָ
חוֹפֶה וּמֵגֵן עַל שָׁמַי.
אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהַכְּאֵב חָדַר לְעַצְמוֹתַי.
עַד שֶׁהִתְגַּלִּיתָ אֵלַי וְאָמַרְתָּ לִי- דַּי.
חִדְלִי. הִתְנַעֲרִי. לִבְשִׁי שִׂמְּחָה
קוּמִי אוֹרִי. שְׁכִינָה עָלַיִךְ זָרְחָה.
אני מספר לאורית כי מבחינתי זה היה רגע השיא במופע. לשמוע פתאום את הקול של אבא שלה, מבליח מתוך החשיכה, לצלילי מוסיקה מדברית מלאת געגוע – זה היה חזק ביותר. מאיפה בא הרעיון ?
"לפני למעלה מ- 40 שנה, בערב שבת תמים אחד, לדעתי עוד לפני שהיה חולה, אבא שלי הקליט את עצמו שר ניגון תימני ידוע. למזלנו אמא שלי שמרה את הקלטת ("קסטה" כפי שנהגו לומר בשנות ה-70') ולימים נכנסתי לאולפן הקלטות והקלטתי את עצמי שרה איתו בדואט את התפילה התימנית העתיקה. השיר ליווה אותי כל הדרך ללידה של בתי האמצעית, ואכן הייתה לידה שהרגשתי ליד- ה'. ממש מלווה ועטופה במלאך השומר שלי".
אורית, מהיכן התעוזה והאומץ לצאת בגיל 50, בכזה מופע חושף ואישי? ועוד בשירה? הרי במקצועך את בכלל מנחת קבוצות ומעגלי הקשבה.
"התשובה טמונה בשם המופע"- היא עונה ומחייכת. "יד ההשגחה המופלאה הביא לכך שממש בשבת בבוקר של המופע, קראנו בפרשה את הפסוקים הבאים, שהיוו את ההשראה לשם " לגולל את האבן".
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ.
"גיל 50 היה עבורי סוג של 'דפיקה על השולחן'. די! הגיע הזמן! .זוהי העת להיפרד מסיפורים ישנים שלא משרתים אותי יותר. הגיע הזמן להתחבר אל הילדה הפנימית – ממקום בוגר וחומל. להגשים לה את החלומות. הגיע הזמן לגולל את האבן מעל הלב שלנו. כל האבנים האלו של " לא מספיק טובה, לא מספיק אהובה, לא מספיק שייכת.". ומתוך המקום הזה נולד שיר הנושא"
אני שואל את אורית – 'מה הכי מרגש אותך?', והוא משיבה מיד: 'מעבר להגשמה האישית- לשמוע את התגובות של האנשים. משתתפת אחת, בעקבות המופע שלי, אזרה סופסוף אומץ לצאת במופע שירים משל עצמה.משתתף אחר, "אני כאן בגלל אשתי", הסתובב אחר-כך בבית ואמר לעצמו – " אני חייב לגולל את האבן.." וזה הביא אותו לחזור לאהבה ישנה שלו- ללמוד לנגן בגיטרה.משתתפת אחרת הבינה שהיא כבר "מספיק טובה" כמו שהיא ושחררה מהעשייה הפרפקציוניסטית בעבודה שלה – שעלתה לה ממש בבריאות.
ואולי התגובה הכי מרגשת:
"תודה שהזמנת אותי להצטרף למסע הקסום שלך, שגם חיבר אותי למסע האישי שלי ונתן לי השראה להאמין ולעשות דברים גדולים. את מספרת את הסיפורים באופן מהפנט, הטקסטים כל כך יפים ומרגשים והמוסיקה שביניהם חיברה את הכל לסיפור שגרם לי להרגיש שהושטת לי יד ונגעת לי בנשמה."
מה המסר שלך לקוראים?
לעולם לא מאוחר מדי להגשים חלומות. חשוב להקשיב ללחישת הנשמה
אורית אביבי כהן מיוצגת בסוכנות 'נשים מרצות אונליין' – www.womenspeakers.online
הוספת תגובה