נראה שלא בהכרח קיים קשר ישיר בין הריגוש שבמהלך האקט לבין עוצמת האורגזמה שבסופו. האורגזמות הרעות מאופיינות כקצרות, או ארוכות יותר, אך שלא ממש מרגישים במהלכם הנאה פיסית גדולה. ישנן אורגזמות שחוץ משפיכה כלל לא מרגישים אותן. 'אקט הפיצוץ' משתנה בין אקט לאקט, לאו דווקא בין אדם לאדם. ולא מדובר כאן על דפוס קבוע, אלא משתנה.
כנראה שלא נמצא מתכון סודי מנצח שיבטיח שכל אורגזמה שבמהלך האקט תהיה פיצוץ, וגם אם נמצא כזה, קשה לומר שאותה נוסחה עמדה באמת בכור המבחן של ההצלחה מבחינה סטטיסטית. מה שבעיקר צריך לעניין אותנו היא מה ההרגשה שאנו חשים בסוף האקט בפועל. הרגשה של סיפוק מסקס בהחלט מצריכה את הגמירה המיוחלת, שבלעדיה, גם הגבר וגם האישה יישארו עם הלשון בחוץ. אצל הגברים בעיקר, אורגזמת הסיום היא ממש כמו חותמת לתוקפו של צ'ק שמן. אך נראה שלא עוצמת האורגזמה שבסיום האקט היא זאת שמשפיעה על הקביעה אם הסקס הביא את ייעודו לידי ביטוי או לא.
הרגשת הסיפוק שבלב אחרי האקט, בדרך כלל תלויה בעוצמת החיבור שהייתה במהלכו. כמה גיוון, הדדיות ופתיחות מינית היו שם בין שתי הנפשות ה'פועלות', עד כמה באמת הרגשנו באקט זוג ולא פרד. חוויה מינית זוגית הדדית, היא זאת שמשפיעה על הרגשת הסיפוק, זאת שמרגישים אותה עמוק בלב והיא לא בהכרח תלויה בעוצמת האורגזמה. ואדרבה, יש מקום גם לטעון ההיפך.
חישבו רגע עם עצמכם. כשדמיינתם או חפצתם בקיום יחסים עם בני הזוג, איך הם היו נראים בדמיון שלכם? מה קורה כאשר אנו מצפים ומפנטזים על מין מלא תשוקה, הדדיות, שיתוף פעולה, עינוג הדדי, גירוי מיני ולהט דו כיווני ודו קוטבי, ובסופו של דבר, המין בפועל היה אפרורי, לא מגוון, הרגשנו שעושים לנו טובה, ששכבנו עם בול עץ, בין זה שלא זז, או בין זה שזז אך הוא כעץ אותו מנידה הרוח – חסר רגשות, נטול מילות אהבה, דל השקעה, ועושה טובה???
האם אין בני אדם שחוו אורגזמות טובות, אפילו עוצמתיות, בסיומו של סקס משעמם, אפרורי המזכיר יותר את ה-לבד מאשר ה-ביחד??? בהחלט כן! האם הם היו מסופקים? לא בהכרח. אסתכן ואומר שרובם לא היו מסופקים. אינני מתכוון למסופקים בהיבט הפיזי של אברי המין, אלא כוונתי למסופקים רגשית. גם אחרי אורגזמות טובות ועוצמתיות יכולה לשרות בנו תחושת הריקנות. שמשהו כאן לא עבד כמו שצריך.
הסיבה לכך היא משום שכשאנחנו חפצים בחיבור הרגשי, הזוגי שבתוך הסקס, עוצמת האורגזמה פחות חשובה! אני יודע שזה נשמע מפתיע, אך ייתכן שזה משום שאף פעם לא חשבנו על כך לעומק. מה שמחזק יותר את העובדה שכנראה אורגזמות רעות או אורגזמות טובות, אינן משפיעות באופן ישיר על הרגשת הסיפוק שלנו מהאקט שהיה כאן.
ישנו סימן מובהק המעיד על כך שמצב הקשר הזוגי שלנו לוקה בחסר, והוא כשהמין הזוגי הוא חד צדדי. הגיוני שלפעמים בן הזוג האחד מרגיש עוררות מינית גבוהה יותר מהשני, ומקיימים יחסים מהירים כדי להשקיט יצרים או סתם בשביל הכיף של זה שרצה יותר. זה לגיטימי. אך כשמהותו של המין הזוגי בקשר מתבסס על כך שיש בן זוג שרק לוקח והשני רק נותן, אפילו שהוא מתרצה תמיד, ובן הזוג ה'לוקח' מרגיש סיפוק או חוסר סיפוק רק בגלל דרגת ואיכות האורגזמה שלו, כנראה שמדובר בקשר לא תקין. כשהמיניות איננה מחזקת חיבור בקשר, ומה שמחפשים זה רק את האורגזמה שבסוף, זאת בהחלט נורת ביקורת הבאה לעורר שמשהו לא טוב קורה כאן.
כל אשה יכולה להגיע לאורגזמה בכל פעם שהיא רוצה. כל שעליה ללמוד הוא טכניקה פשוטה למדי -כיצד עליה לנהוג בעת המשגל, על מנת להטיח לעצמה אורגזמה. את הטכניקה הזאת למדתי בקורס ממיוחד לרופאי נשים שהתקיים בביה"ס לרפואה באוניברסיטת ירושלים בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת. ניסיתי את השימוש בטכניקה זו אצל כמה מלקוחותי שהסכימו להיחשף לטיפול זה הנמשך דקות ספורות בלבד במסגרת הבדיקה הגינקולוגית, בהצלחה מדהימה. הבעיה היתה שנוכחתי לדעת שמרביתן המכרעת של לקוחותי, נרתעו מעצם העלאת השאלה ביחס ליכולתן להגיע לספוק מלא ביחסיהן עם בני זוגן. כך, שעל מנת שלא להביך את לקוחותי, חדלתי לשאול אותן בנושא. כך שלא יצא לי לטפל בהרבה נשים בכיוון זה. עם זאת – בכל פעם שטיפלתי – היו 100 אחוזי הצלחה.