(עונה 2, פרק 1)
“סבתא של פזקו הייתה גנגסטרית אמיתית” זה משפט הפתיחה שלוינסון (במאי) אמר שהוא תכנן לעונה הזאת מהרגע שגילה שתהיה עונה נוספת. בעשר הדקות הראשונות, כהמשך ישיר לעונה הקודמת, אנחנו לומדים על פז הקטן והילדות הלא שגרתית שלו. סבתא שלו גידלה אותו ובהמשך גם את אסטריד לתוך עסק הסמים שניהלה. ובגיל מאוד צעיר הוא ראה אותה פותרת כמעט כל בעיית עסקים, באלימות.
הפרק ממשיך לסיטואציה במהלכה פז צריך למצוא דילר חדש לעבוד בשבילו ואנחנו צוללים לתוך עולם שבעונה הקודמת נראה יחסית תמים ומתהפך עלינו בעונה הזאת כבר בהתחלה. אם בעונה הקודמת קיבלנו הצצות קטנות לכמה העולם של בני הנוער האלה קשה, כאן, קיבלנו את רו בסיטואציה שבה היא צריכה להתפשט מול אדם מבוגר בשביל שיבדוק שאין עליה מכשירי האזנה. צפינו בדמות שעשתה הירואין ונתנה לרו ולנו, הצצה למי שרו עשויה להיות בעתיד, במידה ולא תמצא את האיזון שהיא כל-כך צריכה אבל מסרבת לחפש.
שרשרת טעויות של קאסי
במסיבת תחילת השנה, עם כמה שוטים נהדרים אנחנו מקבלים את הדמויות המוכרות וכמה חדשות. אבל אי אפשר שלא לדבר על שרשרת הטעויות של קאסי (סידני סוויני, המעולה) שניכר ועדיין במצוקה רגשית מההפלה שעברה. היא במהלך הפרק אומרת לאקס שלה ולנו במפורשות, שהיא לא חושבת שהיא בן אדם טוב. היא כמובן מתכוונת ישירות לבגידה עם נייט. האקס של החברה הכי טובה שלה. נצטרך לראות לאן קו העלילה הזה מוביל אותנו אבל בפרק הראשון, היא בעיקר הייתה עשרים דקות באמבטיה ודאגתי לה כאילו מדובר בביתי הבכורה (הלא קיימת).
נייט (ג’ייקוב אלורדי) עדיין מסוכן. לא הרבה השתנה בגזרת הדמות שלו. הוא השילוב בין גבריות רעילה לבלבול מיני שאף אחד לא רוצה לחשוב שמסתובב בקרב בני נוער. הסצנה במכונית שהוא נוהג, שותה ומאיץ כשקאסי יושבת לידו, בוודאות שיכורה ומאוד מבולבלת, נועדה להזכיר לנו שאין לו דרך חזרה אלא אם מישהו ינער אותו.
אנחנו רואים את לקסי, הדמות התמימה ביותר, שבעונה שעברה בקושי קיבלה זמן מסך אבל הצליחה להיות חביבת הקהל, בשיחה קלילה עם פז. כל מה שהוא עושה זה להרים את הבטחון העצמי שלה ובאמת שהיה כיף לראות אותם מתקשרים. לקסי שמרגישה פחות חשובה ויפה מאחותה, קיבלה הכרה על האישיות שלה. ממישהו שאנחנו כצופים, יודעים שדואג לרו כאילו היא חלק מהמשפחה שלו. אנחנו אוהבים את פז, הוא לא עשה שום דבר שיגרום לנו לא לאהוב אותו. אז כשהוא מבקש את המספר שלה, זה נחמד גם לנו.
מעגל האלימות
שנייה אחר כך, הוא שובר לנייט בקבוק על הראש ואין דרך עדינה להגיד את זה, אבל הוא מפרק אותו במכות. אנחנו ולקסי מגיבים אותו דבר. למרות שאנחנו יודעים מה עומד מאחורי זה, קשה לראות את הדיסוננס בין האופי הרגוע של פז, לאקט האלימות הברוטלי הזה, כלפי דמות נוראית, אבל העובדה שפז הוא זה שמרביץ לנייט ולא להפך מחזירה אותנו למציאות.
פז שורד בעולם שלו, הוא מגדל את אח שלו ויש לו עסק לנהל. כל מה שהוא ראה בילדות זה את סבתא שלו נלחמת פיזית בכל מי שפועל נגדה וככה בשנייה, הוא נזכר מי הוא בשרשרת המזון. או שהוא לוקח אחריות או שהוא נופל. אנשים כמו פז לא יכולים להרשות לעצמם ליפול, אז הוא מפיל אחרים, כרגע זה נייט.
אין לי הרבה רחמים לנייט, הוא קיבל קצת ממה שהוא גרם לכל הסביבה שלו. ליבי יצא אל פז, כי בסופו של יום, הוא קורבן לנסיבות.
אופוריה שוב מזכירה לנו שהיא לא סדרת נוער רגילה, היא אפלה יותר. היא לא מסתתרת מקשיים ובעיות שבני נוער עוברים. היא מלמדת אותנו על התמכרויות וחמלה. אם העונה הקודמת נתנה יופי מסויים לשימוש בסמים, העונה הזאת נועדה להזכיר לנו שאין יופי בעולם הזה, יש המון תלות, כאב ואלימות.
מאת: מאיה גולדין
הוספת תגובה