בבי"ס נהגו להדגיש בפיננו לא לענות תשובות קצרות. "פרט נמק הסבר" דרשו! בכל עת שרעיון שלנו לא מספיק מובן אנחנו נוהגים להוסיף עוד מלל רב על מנת להבהירו כשהתבשיל שלנו לא מרגיש לנו "מספיק" נרוץ מיד להוסיף תיבול
האם תמיד הוספה היא הפתרון לבעיה?
בתפיסה שלנו הבסיסית כבני אדם, הפחתה מרגיש חסר והוספה מעידה על שפע, אך לעיתים אותה הוספה לא רק שאיננה תורמת ומועילה, לעיתים היא פוגעת והורסת.
יעדים ותוכניות פעולה
כשישבתי לפני מספר שנים עם אחד המאמנים העסקיים הידועים והטובים בארץ ובנינו עבורי תוכנית פעולה שתתאים ליעדים שהצבתי לעצמי ,הלוח היה מלא "תוספות": שעות עבודה רבות יותר, כמות משרדים גדולה יותר, יותר עובדים, יותר גדול, יותר כסף, יותר הצלחה.
ואני כמו חיילת ממושמעת חדורת מוטיבציה מטורפת דהרתי קדימה, משימתית כתמיד ו….מוסיפה.
הוספתי ערוצי פרסום, כתיבה, רשתות חברתיות פעילות, הוספתי עובדים, משרדים, הוספתי את כל השעות שיכולה לתת כבן אדם ובאמת גדלתי מאוד, היעד נראה קרוב מתמיד אבל… משהו בתוכי זעק "זו לא הדרך" "ככה זה לא הכי נכון".
"לא אומרים לא לפרנסה!"
רובנו יודעים להגיד לעצמנו רב הזמן מה אנחנו לא- לא רוצים לא אוהבים לא מוכנים לעשות מעט מאיתנו יודעים לדייק מה כן.
אז התחבטתי בשאלה הזו המון והפעם- לבדי
מה אם אפחית? כן, בדיוק כך: אפחית בכמות העובדים, המשרדים, התיקים, אקח רק את המובחרים, את אל שבאמת מעניינים אותי, את אלו שקשורים לאנשים שאני רוצה כלקוחות ולא כאלו שמורידים אנרגיה, מה אם אקח פחות אבל איכותי? איכותי גם בתמחור?
מודה שרק המחשבה להגיד לא ללקוחות פוטנציאלים הפכה את בטני. משהו נראה לי לא טבעי בניגוד לחינוך והערכים שקיבלתי "לא אומרים לא לפרנסה" כל הסיפורים הפנמיים והפחדים צצו : "יהירה שאת, חושבת שיכולה לבחור? אנשים אומרים תודה לכל לקוח שמגיע- ואת?!"
ואולי? גמישות מחשבתית נדרשת יותר? אולי לבקש את כל מה שאנחנו רוצים לא מספיק וצריך לפנות מקום למה שמבקשים?
"מה לא עשיתי בשבילו והוא בכל זאת עזב אותי"
גם אצל הלקוחות שלי הבחנתי בתופעה הזו- מגיעים אלי לקוחות, גברים ונשים, שמתארים שעשו הכל כדי להשאיר את בני זוגם: "עשיתי הכל בשבילו, כיבסתי, בשלתי, הייתי אישה שהעושה הכל בבית ואח"כ גם בעבודה, ובכל זאת הוא קם ועזב".
"כלום לא טוב לה, שום דבר שאני עושה לא מספיק טוב, היא תמיד תשווה אותי לבעל של החברה שלה שהוא יותר- יותר עוזר בבית, יותר מחמיא לה, מביא יותר כסף ובעיקר יותר שווה!"
אולי גם פה נדרשת קצת הפחתה? קצת פחות אגו?
חלק ניכר מהצורך הזה להשיג עוד נועד לשרת את האגו שלנו. אבל אולי אם נפעל יותר מערכים ופחות מאגו נקבל גם עבורנו תוצאות והישגים טובים יותר?
וכשהם מבינים שזה כבר בדרך לגירושין, עוד לא הגענו לשלב הגט ומיד שואלים אותי אם יש לי משהו להכיר להם, אם אני חושבת שהם יהיו שוב בזוגיות, אם כדאי לקחת מיד עוד שעות נוספות בעבודה.
ואולי במקום מיד להחליף במשהו יותר מוצלח יותר מצחיק יותר חתיך יותר עשיר אפשר לקחת קצת זמן לעבודה עצמית לפנות קצת מקום בראש ובלב?
אולי אם נוריד קצת את הרגל מהגז, מהדרישות, מתרבות העוד והיותר, נפנה מקום למה שרצינו באמת?
אולי פחות הוא בעצם יותר?
מאת: גלית צור עורכת דין ומגשת
גלית צור יא אלופה !
פוסט מצוין ומעורר מחשבה. גם אני מוצאת את עצמי לא פעם מתחבטת בסוגיה הזו.
בכלל הקורונה הביאה איתה הרבה מקום לחשיבה על האטה ולהפחית הרבה רעש חיצוני
לעצור לחשוב מה באמת אנחנו צריכים זה מעולה