ההצגה, שנכתבה על ידי זיסמן עצמו, בנויה כפרקים וקטעים נבחרים מתוך חייו עם בנו דן. היא מתארת באופן כן ונוגע ללב את הרגעים המשמעותיים שהם בילו יחדיו. דודי מציג בפנינו את דן כילד אינטליגנטי ושנון, שהתמודד עם הפרעת קשב וריכוז. האב, חובב אופנועים מושבע, רכש לעצמו אופנוע ובילה עם בנו טיולים רבים ברחבי הארץ, רגעים שהפכו לזיכרונות יקרים מפז.לאורך ההצגה, דודי חושף בכנות את מערכת היחסים המורכבת עם בנו הקשיים בלימודים, חוסר ההקשבה והמרדנות. אך במקביל, הוא מתאר בגאווה את הצלחותיו של דן כחובש וכחייל, את נכונותו התמידית לעזור לאחרים ואת היותו תמיד במקום הראשון כשצריך אותו. הקרבה של דן לעולם הרפואה והרצון לעזור לזולת הובילו אותו לבחור במסלול לימודי הרפואה.
המסע לא היה פשוט דן השלים בגרויות, ניגש למבחנים באוניברסיטת תל אביב ולא הצליח בפעם הראשונה. אך הוא לא ויתר: השקיע, האמין ביכולותיו וניסה שוב, כולל לימודים בפראג. האב מספר שאלו היו ימים מאושרים, כשהכל נראה כמתנהל על מי מנוחות. ואז הגיע היום השחור. דן ביקש מחברו סיבוב קטן על האופנוע. החבר כמובן סירב תחילה, אך מאחר והיו חברים קרובים, דן הצליח לשכנע אותו. באותו יום, באזור קריית אונו, דן רכב על האופנוע ונהרג בתאונה טרגית.
הכאב היה נוראי. דודי התגרש ופנה לכתוב את המחזה כדרך להתמודד עם האובדן. כעת, שש שנים לאחר שבנו איננו בחיים, הוא מציג את הסיפור האישי שלו בבתי ספר ובפני חיילים ברחבי הארץ. באירוניה מרה, לאחר מותו התקבל דן לכל פקולטות הרפואה שחלם עליהן בפראג ובישראל. הוא הגשים את מה שבאמת רצה, אך לעולם לא יישב בספסל האקדמיה. דודי החליט לצאת עם הסיפור כדי להעביר מסר חשוב על זהירות בדרכים. אופנוע הוא כלי מסוכן וחשוף בכביש, וטעות קטנה עלולה להוביל לאסון. בשבעה על דן הציעו לו לכתוב מחזה, ולדבריו, מעבר למסרים על זהירות בדרכים או התמודדות עם הפרעת קשב וריכוז, כעת כאב שכול, זהו כלי להתמודדות עם הטרגדיה לצד האבל.
"אני עושה זאת כי זה גורם לי סיפוק לספר את הסיפור דרך האמנות. ההתמודדות עם השכול בדרך זו מוכיחה את עצמה עבורי," הוא משתף. בני הזוג התגרשו אחרי האובדן הקשה, תזכורת נוספת למחיר הכבד שמשלמות משפחות רבות בעקבות טרגדיות כאלה. המופע מהווה מעין מונולוג דרמטי, סיפור אנושי כואב שעוזר לנו להסתכל על אובדן, לחיות עם הכאב היומיומי ובה בעת לשאוב תעצומות נפש. הדברים מקבלים משנה תוקף בתקופה הנוכחית, בה איבדנו כה רבים מאז ה-7 באוקטובר.
הצגה מומלצת לכל מי שמחפש להתחבר לסיפור אנושי אמיתי, כואב ומעצים כאחד.
עיבוד ובימוי גרסה ראשונה: גורן אגמון
הוספת תגובה