״הכנסייה באוטרכט״ (2020) היא הראשונה מתוך סדרה של ציורי נוף גדולים שמתארים סצנות שונות – עולמות נפרדים ומפורטים שהציור הוא מעין חלון הפונה אליהם. הציור מבוסס על רישום מהולנד מקיץ 2019. הכנסייה מוצפת בקרני אור אחרונות לפני סערת קיץ, ברחובות אוטרכט הריקים. הצל הכהה, הכמעט שחור, תופס את רוב הקומפוזיציה והצורה של הקנווס עוזרת לשמור על יחסי הניגודיות בציור.
העבודה השנייה בסדרה – ״תעלות אמסטרדם ״ (2020) – היא מבט פנורמי על רחוב טיפוסי צמוד לתעלה באמסטרדם. גם כאן, האור הוא אור אחרון של יום, וקרן אור יחידה בפינה השמאלית של הציור מבליטה את חלקן העליון של חזיתות הבניינים בהבזקי צבע כתומים – אדומים. הבזקי הצבע האילו מרחיבים את הציור אל מעבר למישור המתואר בו, לעומק ולסביבה שמאחורי הצופה.
סדרה נוספת של עבודות, עוסקת במרחב הביתי וביושביו, אך מתייחסת גם אליו כמעין ציור נוף “פנים”. במרכז הציור ״נתן אוכל ארוחת ערב״ (2020), שתי נשים צעירות ובניהן יושבים לשולחן. קרן אור חדה עוברת מהפינה הימנית של הבד, מלווה את המבט באלכסון לעומק החלל ומאירה את נתן התינוק במרכז הציור. נקודת המבט מבוססת על הכיוון של האור ומאפשרת לצופה להתרחק מהסצנה המרכזית עד לרחוב. האור והצל מסמנים את שני האלכסונים שבונים את הקומפוזיציה ופותחים את שדה הראיה מעבר למוקד ולנושא הציור. שלושת הציורים האילו מסמנים באופן מובהק את חקירת האור ובדרך שבה הוא חי בפנים או בחוץ, לצד הדמויות והנופים.
נטליה זורבובה נחשבת לאחת הציירות המצליחות בישראל, ילידת 1975, שהיגרה לישראל מברית המועצות לשעבר. בוגרת האקדמיה לאמנות הבמה במוסקבה והאוניברסיטה לאמנויות בברלין, שיחד עם חברותיה בקולקטיב הציירות ״הברביזון החדש״ הובילה מהפכה אמנותית שהביאה לתחייתו של הציור בישראל.
הוספת תגובה