זהו סרט הביכורים של שרי אזולאי תורג’מן, הוא סרט שהמתין לזמן הנכון על מנת לצאת לאקרנים. ובתקופה בה שבה כולנו מייחלים לחזרתם של החטופים השם מקבל משמעות חדשה. הזמן הוא מוטיב מרכזי בסרט בהתייחס לזמן שחלף מאז שהושלמה יצירתו ועד שיצא לקהל הרחב וגם הקצב של הסרט מעיד על היותו סרט ביכורים וניכר שהקשר עם הקהל יוצר הרחקה באמצעות קצב שלא תמיד נוח להתבונן בו . בפשטות: איטי מדי.
סיפור המסגרת מפגיש אותנו עם השחקנית מאיה הלל ינאי שני, המגלמת נערה בת 16 הבורחת מביתה בשעת לילה אל הים הסוער בדרכה למסע התקרבות לאביה. היא מגיעה למרינה שבה עוגנות יאכטות אישיות ועולה על סירת מפרש משפחתית ונעלמת לתוך הלילה. הים מסמל אין סופיות, לא נודע וגם סכנות והעדר עוגנים יציבים. ככל שתתפתח העלילה תיחשף נפשה הרגישה של הגיבורה, שחוצה את הים הגדול ללרנקה, שבו עוגנת אניית המשא שעליה עובד אביה.
העלילה חושפת בפנינו מציאות משפחתית מעורערת כשאמה של מאיה מתמודדת עם היותה לבד מול המחויבות המשפחתית ואחיה מתמודדים הם עם משברי אחרים. כשמאיה מגיעה ללרנקה, היא מגלה שהאנייה של אביה עזבה. המנוע של סירת המפרש המשפחתית שלה דמם והיא נותרת לבדה בסביבה מלאת סכנות. היא מבקשת את עזרתם של ימאים יוונים אבל אין לה איך לשלם להם, עד שמגיע ניקוס שאותו מגלם דניאל ליטמן ומציע לה עסקה: הוא יתקן את המנוע אם היא תיקח אותו לכרתים. היא מקבלת החלטה לומר כן והיא מוצאת את עצמה עם גבר זר בלב הים תוך מסע ההתבגרות שלה.
הסרט מביא התבוננות בגיל הנעורים בצל משבר זוגי ומשפחתי ובוחן גבולות ביחסים בין אנשים ובין ילדים להורים. סרט הביכורים יש בו פיוטיות ורגעים אומנותיים מרשימים לצד תסריט דל שלא מותיר קונפליקטים בין הדמויות אלא תחושת עמימות לגבי המסרים של הסרט. הצילום של עידן ששון משקף לנו את המרחב בין הים ליבשה בעין רגישה.
יוטיוב: “באדיבות סרטי יונייטד קינג”
הסרט מתאים לחובבי סרטי איכות המעדיפים חוויה אומנותית.
בימוי: שרי אזולאי תורג׳מן
95 דקות; ישראל, 2023
ורד גרנדיר – יועצת ארגונית, משפחתית וזוגית ומגישת הפודקאסט ללטש את היהלום הפנימי.
הוספת תגובה