האולם מלא באנשים שבאו לקחת חלק באירוע, לשמוע להוקיר את השחקן הקולנוע והתאטרון אריה אליאס (1921-2015), שחקן שעסק בחומרים קלאסיים עוד בבגדד והמוסדות הרשמיים בארץ החלו לכבדו רק כשהיה כבר מבוגר. אריה דיבר שלוש שפות ודיקלם את שקספיר בכמה שפות.
שמעון פרנס מנחה ומראיין שחקנים שהיו חלק מחייו של אריה, הרוצים לחלוק רגעים נשגבים עימו. אני ישובה ליד השחקן ששון גבאי. לא אוכל לתאר את רגשותיו כלפי השחקן שגדלתי עליו. לקח לי רגע לעכל ולהתאזן.
משפחת אליאס עלו לבמה והחלו לספר על דמותו. אריה עלה לארץ מבגדד אך לא מצא פרנסה כשחקן. המבטא העירקי שלו היה כל כך דומיננטי וכבד כך שהתאטרון הישראלי לא קיבל אותו לאף תפקיד.
אהבת הקהל – יהודית
הוא חווה גזענות ואפליה, אך אשתו יהודית ידעה איך לגרום לו לחייך ולהמשיך בדרכו בכך שהיתה אומרת לו “תעשה קטע בערבית” הוא נענה ברצון. “עיוני” כך היה אומר לה ויהודית הייתה מוחאת כפיים. היא היתה הקהל הראשון שלו כך מספרים. “זו היתה תקופה של אהבה, לאחר המפגשים המשפחתיים בשבתות לרוב היה נעלם באחד הבתים וילון, סדין, או נעלים. אריה היה “מעלים” אותם כי יש לו דמות לשחק. הוא היה שחקן בנשמה, ביתו תמיד היה פתוח ווהיווה מוקד עליה לרגל ליוצרים חדשים. הוא ראה באומנות משהו גדול, הוא מעולם לא נקם ולא התמרד בתחושה שלא היה רצוי, מהיותו מזרחי. אסתי זקהיים מספרת “חלומו היה למות על הבמה”.
אריה – שחקן מוערך בעל שיעור קומה מקצועי
ששון גבאי מספר “היה לו כישרון ואהבה למקצוע אני הרגשתי קרוב אליו בשכונת חיים. אני התייתמתי מאבי בגיל 20, אז ראיתו בו כאבא. אני מעריץ את הדרך שעשה ובפרט בתקופה שהוא ביים בערבית והוא לא הרפה עד שהגיע להיות אחד השחקנים מהשורה הראשונה”.
נעם סמל מנכ”ל הבימה “אריה היה אנציקלופדיה של ידע, דיקלם את מולייר בערבית ובעברית ואם רצית לשמוע עוד שפה היה מדקלם גם בצרפתית. אדם משכמו ומעלה”.
אריה היה אדם צנוע שיחק בסרטים ישראליים כמו: צ’ארלי וחצי, חגיגה בסנוקר, הכוכבים של שלומי, קזבלן, סדרת הטלויזיה שכונת חיים ועוד רבים. אריה השאיר מורשת והוליך לרוח אהבת אדם, שיוויון ואהבת המולדת.
הגשמת חלום הדורות
בסיום האירוע יצאנו לסיור במוזיאון ונזכרתי ברגעים הקטנים שאבי מיעט מאוד לדבר עליהם. האוהל במעברות, כמה קשה היה לחיות שם בחום הקיץ ובגשמים, אחרי שהשתדרגו לפחון לפעמים הרוח היתה כל כך חזקה שגג הפחון התעופף באויר וכולם רעדו מקור ונרטבו. תקופה לא פשוטה, כך אבי מספר. אין מספיק אוכל לכולם, עובדים במה שיש לפרנס את המשפחה, שפה חדשה וקשה אך מגשימים חלום של דורות, חיים ודורכים על אדמת ארץ ישראל.
הוספת תגובה