“מי מפחד מווירג’יניה וולף?” מקבל פרשנות חדשה בקאמרי של זירת אגרוף בועטת

“מי מפחד מווירג’יניה וולף?” הוא מחזה שהוצג לראשונה בשנת 1962 וזכה לעניין רב בקרב המבקרים והקהל משום שהוא הציג אז, סטנדרט חדש של אמת בימתית בדמות טקסטים בועטים וחושפניים המותחים ביקורת נוקבת, תוך הצפת שאלות עמוקות על כל המרכיבים של זוגיות ארוכת שנים, יחסים במשפחה ושיקוף סכסוכים זוגיים נפוצים בקשר ממושך.

>>>סיפור משפחתי חוצה שלושה דורות …

הגרסה החדשה שמציג התיאטרון הקאמרי מאפשרת לצופים להבין מדוע המחזה ממשיך להיות רלוונטי גם היום. כאמור, העיצוב החזותי של הבמה בדמות ספת ענק בזירת אגרוף מחייב את השחקנים לעלות על הספות שוב ושוב ולרמוס לנגד עינינו הצופים, את ספת הסלון הקלאסית המסמלת את המעטפת האלגנטית של קשר זוגי  ארוך שנים ובאופן מפתיע, הדמויות “דורכות” על כל הערכים האנושיים ורומסות עד כלות את כבוד האדם הנרמס במערכת יחסים זוגית ארוכת שנים. המאבקים בזירה מציפים מטענים רגשיים שהצטברו עם השנים ומשקפים קשר רווי כעסים ממושכים, צלקות רגשיות, פנקסנות רגשית ותסכולים לא מדוברים הבאים לידי ביטוי בטקסטים נוקבים המאפשרים התבוננות על אמת פנימית הנובעת מיחסים במשפחה שלא מאבדת מהרלוונטיות שלה.

במרכז העלילה אנו פוגשים שני זוגות כשהמחזה בוחן את היחסים המורכבים של מערכת יחסים זוגית של זוג בגיל העמידה מול מערכת יחסים של זוג צעיר ומותח ביקורת נוקבת על העדר האמת הפשוטה בקשר זוגי ממושך דיו. ג’ורג’ ומרתה הם הזוג שסביבו נרקמת העלילה, אחד הזוגות המפורסמים והשערורייתיים בתולדות התיאטרון, שאף הפכו לגרסה קולנועית בלתי נשכחת בכיכובם של אליזבת טיילור וריצ’ארד ברטון. מרתה, היא בתו של נשיא האוניברסיטה הממוקמת בעיירה בארצות הברית ובעלה ג’ורג’ הוא מרצה בכיר שמתנהל תחת עינו הפקוחה של החותן שלו שמנהל לא רק את האוניברסיטה, אלא גם את מערכת היחסים שלו עם מרתה ועם הסגל האקדמאי, כשכולם נאלצים להיכנע לכללי הפוליטיקה הארגונית והמשפחתית שנחשפת במחזה.

העלילה מתרחשת בשעת ערב מאוחרת, לאחר מסיבת סגל באוניברסיטה, הם מארחים זוג צעיר, ניק והאני, כשהם גוררים אותם אל תוך מערכת היחסים המורכבת שלהם ותוך כדי כך נחשפים היחסים המורכבים של הזוג הצעיר ובזמן שהאלכוהול מתדלק ללא גבולות את היכולת שלהם לנהל שיחות כנות נטולות עכבות, מוצא את עצמו הזוג הצעיר בזירת אגרוף אלימה ומרתקת המאפשרת לנו הקהל, הצצה כנה ומטלטלת אל הקרב הבלתי פוסק בין הבעל לאשה, קרב שבו כל האמצעים כשרים ואין תכסיס בוטה מדי. כשעולה הבוקר על הסלון שהופך לזירת אגרוף נפיצה ומדממת, כל אחת מהדמויות חווה מהפך וחשיפה לאמת פנימית שמחייבת הדהוד והתבוננות אמת על המציאות המורכבת של מערכת יחסים זוגית ממושכת והשלכותיה.

הגרסה החדשה של תיאטרון הקאמרי מפגישה אותנו עם השחקנית העוצמתית אפרת בן צור, שהסכימה להגיע לקאמרי למרות שהיא שחקנית הבית בתיאטרון גשר. בן צור המצוינת מגלמת את מרתה באור שונה מקודמותיה כשהיא יוצרת על הבמה דמות מלאת עוצמה המאופיינת בניגודים מרתקים בזכות הנראות הדקיקה והשברירית שלה. הניגודים בין הנראות לטקסטים הבועטים והמתריסים יוצרים מצד אחד דמות חושנית וחסרת מעצורים ומצד שני, אנו נחשפים אל אישה שמחביאה נפש פצועה וילדותית. לאורך כל ההצגה היא נעה בין אותה חושניות נשית של דמות בגיל העמידה שנאבקת על קיומה הנשי באמירות פוגעניות לבין אותה נפש ילדותית פצועה שהלב יוצא אליה, אותה תנועה בין בין שני הקטבים של דמותה הופכת את דמותה למרתקת ועוצמתית עד שקשה להסיר ממנה את העיניים.

בן צור היא אחת מאותן שחקניות שלא משחקות את הדמות אלא הופכות להיות הדמות עצמה בהזדהות מוחלטת שגורמת לקהל להתרגש מאמת בימתית מהפנטת, סוחפת, טוטאלית, נוגעת ואותנטית. יש לה רגע בלתי נשכח על הבמה בו היא מתייחסת לאובדן ושכול שבו המחזה הוותיק מקבל רלוונטיות מצמררת למציאות העכשווית שלנו.

מיכה סלקטר בתפקיד ג’ורג’, מצליח לעצב דמות מרתקת לא פחות ואולי ניתן לומר שזהו אחד מתפקידו הטובים ביותר בתיאטרון עד היום. הוא מעביר אותנו מסע רגשי ותודעתי מפרטנר תבניתי ומשעמם, כנוע ומרצה ומסיים אותו כדמות כריזמטית וחדת אבחנה המסמלת את היכולת התודעתית לבחור את המלחמות שלנו ומציג את עוצמתה של האמת הפשוטה על הבמה ובחיים עצמם. אביגיל הררי מצוינת כמיצי, שלאחר כמה כוסות ברנדי משחררת את חזותה התמימה והעכברית לטובת דמות נשית מורכבת המנוהלת מפחדים וסודות. תום אבני עושה עבודה נפלאה בתפקיד המרצה השאפתן ומציג על הבמה דמות שעוברת מסע מדמות נאיבית ופלקטית לדמות  מניפולטיבית שמסתירה את האמת בשילוב בין מודעות מרתקת להדחקה. מעצבת התלבושת אורנה סמורגנסקי מציגה קונספט רלוונטי ומלבישה את השחקנים בבגדים המעידים שחזרו מנשף תחפושות ואט אט משילים מעצמם הפאות והמסכות ונחשפת כאמור האמת הפשוטה והעירומה.

הבימוי של עירד רובינשטיין יוצר גרסה מרתקת ועכשווית הנוגעת בכל ערך אפשרי וכפי שאנו יודעים כשערכים לא מתקיימים נמצא את עצמינו בחלל גדול של ריקנות. אמת מול שקר, נאמנות מול בגידה, חמלה מול כעסים, שייכות מול אובדן, יצריות מול איפוק, מנהיגות מול כניעה, אהבה מול שנאה, אחריות מול קורבנות, אותנטיות מול מופע וחיים מול מוות. מחזה שלא מאבד לרגע את הרלוונטיות שלו.

אם אתם חסידי האמת הפשוטה ולא נרתעים מטקסטים נוקבים, לכו לראות.

כתיבה: ורד גרנדיר פרוכטמן, ייעוץ ארגוני, אימון מנטלי וכתיבת תוכן.