פשוט באופן יחסי להסביר לילדינו לגבי אנשים זרים ברשת לעומת מכריהם איתם מותר ליצור קשר כשאפשר לזהות אותם, למשל בעזרת אפליקציית הוואטסאפ לכשיקבלו טלפון. ניתן להסביר שבגלל החשיפה לאנשים זרים עליהם להימנע מרשתות חברתיות עד שיהיו גדולים מספיק. מאידך, ילדים לא תופסים בקלות את משמעות המפגש עם "תכנים זרים". קשה יותר למנוע גישה לתכנים, הרי שימוש בכל מנוע חיפוש דרך הדפדפן יכול להביא אותם אליהם.
תכנים באינטרנט ואמת
ילדים לא יבינו לבדם בקלות, אם לא נסביר להם, מה מקור התכנים האלו שמופיעים באינטרנט. מי כתב את הדפים האלו המופיעים בחיפוש? מהיכן הגיעו? איזו סיבה יש לי שלא לסמוך עליהם? הם עלולים לתפוס את זה כעולם נסתר, כחנות ספרים עתיקה שכל דף בספר יכול לכלול אוצר כלשהו. בהמשך הם עלולים לתפוס גם תכנים שהועלו בטקסט או בוידאו על ידי פרופיל של אדם כלשהו (לכאורה) כאמיתיים, כעובדות או כחדשות אמיתיות שהתרחשו. מאחר וקשה מאוד להגביל גישה לתכנים ברשת, עלינו לבצע את הפעולות שיאפשרו לילדינו גישה ביקורתית יותר ויהיו פחות תלויים בכך שנעמוד מאחורי גבם בכל צעד. כזו שתאפשר להם להימנע משיטוט ברשת עד שיהיו בוגרים מספיק, ובבגרותם להיזהר מתכנים שקריים ומסוכנים.
>>> "ברנשטיין בניו – יורק – מופע של אייל שרף והפסנתרן קובי ליליאן
הדרך להסביר לילדים את עולם התכנים ברשת
עלינו לשבת עם הילדים לשיחה, שתכליתה להסביר להם מה מצוי ברשת, ומהן הסיבות בגללם אנשים נוטים לתפוס את הכתוב כאמת וחדשות, במקום דעות וסיפורים.
תחילה – עלינו להסביר להם שהאינטרנט נתן לכל אדם ברחבי העולם מעין מיקרופון. ודרכו כל אדם יכול להעלות כמעט כל תוכן שירצה. כשאנו רואים דפים שונים בתוצאות מנוע החיפוש, כל אחד מהם נכתב על ידי אדם מסיבותיו הוא ומטרתו היא. האם זה מעיד על אמיתות הדברים? בכלל לא.
בקשו מילדיכם לדמיין אדם זר לחלוטין שניגש אליהם ברחוב ומספר להם משהו, והאופן בו הם ירגישו לכשיעשה זאת (יירתעו, יש לקוות). בקשו מהם להשוות את ההרגשה לקריאת עמוד בדפדפן. כשהילדים כבר התנסו מעט באינטרנט בקשו מהם גם להשוות את ההרגשה לצפייה בסרטון של אותו האדם שאומר את אותם הדברים, אבל מעלה את הסרטון לרשת – ככל הנראה תחושתם תהיה שונה ומיד אעמוד על הסיבות לכך.
סכמו את הפתיח לשיחה בתזכורת – האינטרנט מלא בדעות וסיפורים. החיבור לכלל האנשים בעולם גורם לכך שבעצם אפשר למצוא כל דבר באינטרנט. כל דעה, וכל סיפור.
מדוע דעות וסיפורים ברשת מרגישים כמו אמת וחדשות
עברו עם ילדיכם על הנקודות הבאות. הסבירו שחשוב להכיר את הכוח שגורם לאינטרנט להציף אותנו במידע, לגרום לנו להאמין בו, ואף להניע אותנו לפעולה על סמך הכתוב בו:
- דמיון למידע המוגש בספרים וטלוויזיה – כשאנחנו רואים משהו שהועלה לצפייה לכלל האנשים אנו מרגישים שזה דומה לערוץ חדשות בטלוויזיה, או ספר לימוד. אלו הדוגמאות שיש לנו מילדות לתכנים כאלו. אנו נוטים לפעמים להשוות את הקהל אליו המידע פונה, במקום לזכור את ההבדל במקור ממנו המידע הגיע. כשאדם ברחוב פונה רק אלינו, אנו מתייחסים לכך בחשדנות – אבל סרטון ביוטיוב של אותו האדם שפורסם לכלל בני האדם בעולם? במיוחד כשהאדם כריזמטי או משכנע? הרי זה כאילו אנו צופים בתוכנית דוקומנטרית…
- ויראליות – כל ילד בישראל נשאל בשלב מסוים "נו, ואם כל חבריך יקפצו מהגג גם אתה תקפוץ?", ועדיין, בכל הנוגע לאינטרנט, אנו בקלות יתרה מאמינים, או אפילו נגררים לפעולה כי היא הועברה או שותפה על ידי אנשים רבים, חלקם אולי אפילו מכרים שלי. עלינו להסביר לילדינו שמדובר על אותה "הקפיצה מהגג" ואף כזו שמכשילה אותנו יותר כי ריבוי קולות באינטרנט אינו מעיד כלל על ריבוי אנשים אמיתיים המביעים את הקולות האלו. בעולם הפרופילים קל מאוד ליצור מספר רב של פרופילים פיקטיביים שאדם אחד עומד מאחוריו, ואף ליצור אלפי פרופילים בעזרת תוכנה (אותם בוטים ידועים לשמצה) המייצרים מצג שווא של הסכמה גורפת בדבר מה.
- הנטייה לחפש דבר שאני ממילא מאמין בו – אנשים רבים מאמינים בדברים בעזרת האינטואיציה שלהם, או מכלילים רעיונות כתוצאה מאירוע נקודתי. גם אם יש בי רצון לבדוק את עצמי, חיפוש באינטרנט אינו ההוכחה אם אני צודק או לא – כי אם באינטרנט יש "הכל", אז חיפוש אחרי הדעה שלי יימצא אותה כמעט בוודאות נאמרת על ידי אנשים נוספים. אני, שכבר נטיתי להאמין בכך, מוצא אנשים נוספים שאומרים דבר נוסף, ובכך אני מרגיש שאני צודק. והדעה שחיפשתי מידע לגביה, שהייתה ונשארה דעה, הפכה פתאום מבחינתי לאמת אוניברסאלית.
גרוע מכך, אנו נוטים להיות מאוד סלקטיביים בפעולה הזו. כשהאינטרנט כן יציג בפנינו דעות מנוגדות, רק אז נזכור להגיד שמדובר אך ורק על "דעות וסיפורים".
כיצד נעזור לילדינו לנווט בין תכני האינטרנט ככל שהם גדלים
- שיחה תדירה ככל שהם גדלים על הקושי בזיהוי אמת באינטרנט – את תכני השיחה שכתבתי פה בטור, חשוב להעביר לילדים באופן מסודר, כהכנה לטלפון הסלולרי הראשון שלהם, באופן תדיר (לפחות פעם בשנה) במהלך שנות התבגרותם, ובמיוחד כאשר יש אירוע בו תוכן שגוי או מסוכן עולה לסדר היום שלהם או אצל חבריהם.
- איסור שיטוט בגיל צעיר – כשם שהמרחב בו הילדים יכולים להסתובב לבדם באזור מגוריהם הוא מוגבל, ולאט לאט מתרחב, בקשו מהילדים שלא ישוטטו ברשת והסבירו להם את ההקבלה שאני עשיתי עכשיו. גבולות השיטוט יכולים בהחלט לגדול בהדרגה – למשל כאשר הם משתמשים ברשת האינטרנט לצורך שיעורי בית, חוגים, או פעילויות יחד איתכם.
- מעבר תדיר על הרגלי הצפייה של הילדים – ככל שהילדים "משתחררים" לחיפוש ברשת, בקשו מהם (לכשהם מתחילים לצפות בערוצי יוטיוב למיניהם או לעקוב אחרי אנשים ככל שהם גדלים) מדי פעם, לספר לכם על דוגמאות שהם אוהבים לצפות בהם. נסו לזהות מצד אחד האם מדובר על תכנים ה"מספרים דבר מה" או "מעודדים לפעולה", ובמקרה שכזה, עצרו ונסו לבחון אם הילדים האם ראוי לסמוך על התוכן הזה.
המלצה נוספת שלי – כך או כך, גם כאשר מדובר בתכנים שטותיים שהם לכאורה "צפיה בלבד", שאלו את הילדים מדוע התוכן מעניין אותם והתעקשו שיחשבו על זה. כולנו מוצאים תכנים "לבהות בהם" ללא סיבה, אבל במינון רב מדי, הדבר מגדיל את הסיכון עבורנו, מהתנוונות ועד מפגש עם תוכן מסוכן או שקרי מבלי שנשים לב לכך. כשאנו מנסים לוודא שילדינו יודעים להגיד מדוע תוכן מעניין אותם, ועל בסיס זה לבחון אותו, מצבם יהיה טוב ובטוח בהרבה.
נצר שוחט הוא אב לשלושה, שירת בעבר בתפקידי הוראה טכנולוגית והיום משמש בתפקיד בכיר בחברה בין-לאומית לפיתוח מוצרי הגנת סייבר. מחבר הספר "דרך הדלת: כך לימדתי את ילדיי בטיחות ברשת", הוצאת קינמון שתורגם גם לאנגלית בשם "The Cyber-Safe Child".
www.thedoorway.co.il
הוספת תגובה