התשובה שלו היתה: חד משמעי לא!!! המחלה שלך לא ברת ריפוי, יש לך גרורות. לחלוחית התחילה לזלוג בעיניים של גאיה.אנחנו רוצים להקטין את הגידולים, כדי שנוכל לנתח, הוסיף הרופא. אבל, ניתחו בעבר, אמרתי לרופא, וזה חזר. יש משהו מניעתי, כדי שהגידול לא יחזור?
תשובת הרופא הייתה חד משמעית. אין !!!באותו רגע הבנתי, שאני תמיד אהיה עם הכימו. עם הטיפולים. הניתוחים, הפרוצדורות. הרגשתי שקיבלתי פטיש בראש. הבנתי, שחשבתי שאוכל לצאת מזה. אבל, מסתבר שזה רק עניין של זמן. זהו, זה הסוף. הייתי על הפנים, אמרה גאיה בכאב. ופרצה בבכי.מילותיו של הרופא, גמרו אותי. ממש הרגשתי את הסוף שלי מתקרב בצעדי ענק. נתתי לגאיה כמה רגעים להיות עם הכאב שעלה. ולנשום.
רגע, אמרתי לגאיה, כרגע הגידולים התכווצו. את עושה עבודה ענקית של שינוי, וגדילה. את לוקחת תוספים מבריאים. יש לך המון כוחות. את מוצאת את הדרך שלך לריפוי האמיתי, הפנימי שלך. את כל זה, הרופא לא לוקח בחשבון. קודם כל הוא לא יודע את זה. וגם אם תספרי לו, יש רופאים שהתייחסו למה שאת עושה ברצינות, ויש כאלה שיזלזלו. איתו, לא יכולתי לדבר על הדברים האלה, אפילו לא ניסיתי, אמרה גאיה. לא נראה לי שהוא היה מבין.
או קי, הוא מדבר מתוך מה שהוא יודע ומכיר, אמרתי לגאיה.. רב האנשים, לא עושים עבודה כל כך יסודית על עצמם, עם התמדה ולאורך זמן כמוך. הפרפקציוניזם שלך כאן, עובד לטובתך. את רוצה לרפא את עצמך, ומוצאת את הדרך שלך, בתוך סבך המרפאים והשיטות הטבעיות והרפואיות.
צריך הרבה אומץ והתמדה. ואת זה יש לך ובגדול.
לי, אמרתי, מרגיש, שאת הולכת להפתיע את כולם. כולל את עצמך. יש לך כוח רצון חזק. את תמצאי את הדרך שלך לריפוי. זה מה שאני מרגישה שקורה כאן, אמרתי ברכות.את יודעת, אמרה לי גאיה. מילים יכולות להפיל, או להעלות. תודה לך בילי, על המילים האלה. זה מאוד מעודד אותי. זה מחזיר לי את התקווה, את האנרגיה להמשיך. אחי, אמר לי לפני כמה ימים. גאיה אחותי, יש בך כח כל כך גדול – תשתמשי בו. !!
הוא צודק אחיך, הוספתי בחיוך. את רואה יש לפחות שני אנשים שמאמינים בך ובכוחות שלך. תוסיפי לזה את עצמך וזאת כבר קבוצה עם הרבה כוחות.
במדיטציה, תרגלנו הרפייה עמוקה, עם אור מרפא שנשלח לכל הגוף ולגידולים. התחושה הייתה שגאיה הצליחה להרפות, להרגע, לחייך ולהחזיר לעצמה את הכוחות שלה, להמשיך את הדרך, למציאת הריפוי שלה, כנגד כל הסיכויים. היכולת שלנו, להחזיר לעצמנו את הכוחות והאמונה בעצמנו, זאת מתנה שיכולה לחולל ניסים. ברור שהדרך היא לא קלה. ברור שיש עליות ונפילות. זה טבעי, זה אנושי. הגדולה היא למצוא את הכוחות לחזק את עצמנו, ולמצוא את הדרך שלנו, כל פעם מחדש. כולנו זקוקים לפעמים לעידוד. למילים טובות. לחיבוק, לחיוך. לא קל להיות לבד בדרך, במיוחד שלפעמים אנחנו מאבדים את הדרך. לפעמים אנחנו מבולבלים, מפוחדים, נשארים בלי כוחות, כמו בלון שמישהו הוציא לו את האויר. ("המחלה שלך אינה ברת ריפוי….אין שום דרך למנוע את החזרה שלה…" דברי הרופא/אלוהים..).
במצב הזה, טוב שיש מישהו ועוד יותר טוב, כמה מישהו…שמאמינים בנו, מחזקים אותנו, מעודדים, מזכירים לנו שיש עוד דרכים, שיש לנו הרבה כוחות.כשיש לנו את מי לשתף בפחדים, בתסכול, בחרדות. זאת יכולה להיות חברה טובה, אמא או אבא, אח או אחות…ולפעמים אין לנו מישהו כזה. וגם אם יש לנו, טוב להתחבר למטפל/ת שיכולים לתמוך בנו, להקשיב לנו, שאפשר לבוא ולהתפרק אצלם, בלי לחשוש מה זה יעשה להם.
כיוון שלפעמים, לא נרצה להכביד על היקרים לנו. נשמור הרבה דברים בבטן. וזה, ממש לא עושה לנו טוב. ולא מעודד ריפוי. כאשר נוכל באמת לפרוק את מה שעל ליבנו, ולקבל אנרגיות חיוביות, חיזוק ועידוד. אלו הדברים שעוזרים לנו למצא את הדרך שלנו חזרה אל עצמנו. להתמלא בכוחות מחודשים, ולהמשיך בדרך לריפוי שלנו מבפנים.
כמי שמלווה את גאיה, הוקל לי מאוד ושמחתי שגאיה הצליחה מהמקום שהיא הרגישה שזהו, זה הסוף. לקבל כוחות ולהחזיר לעצמה את האמונה ביכולת שלה למצא את הדרך שלה, לריפוי שלה.
כן, הדרך היא ארוכה, יש בה לעתים ירידות למקומות נמוכים ומייאשים. לפעמים נראה שאבדה לנו הדרך. על זה נאמר, "שהדרך מתגלה להולכים בה..". מה שחשוב הוא לדעת, שתמיד יש עוד דרכים, וזה ייקח אולי זמן, אבל נמשיך לחפש את הדרך. עד שנמצא אותה.
הוספת תגובה