המסתורין הזה, של מה שנראה כמו אירוע מוחי, סימבולי, משנה לחלוטין את אחד מבני המשפחה המרוקאית, דור ראשון ושני למהגרים מאלג'יר החיים בפאריס, ומאותו הרגע, גיבור הסיפור, מאבד את הסופר-אגו שלו, כלומר – הוא מתחיל לומר לאנשים בפרצוף את מה שהוא חושב עליהם. כאן תמיד, עולה הקונפליקט האנושי הישן – כנות, היא סממן של עמוד שדרה? או של גסות רוח? במקרה הזה, הכנות מסתמנת כמחלה שפקדה את הגיבור, אך היא הופכת לכור מצרף, שמביא את בני המשפחה נעדרת הייחוד הזו, למשפחה מלוכדת וטובה יותר.
הסיפור הקטן הזה, שמהדהד שוב ושוב את אמירתו של טולסטוי כי כל המשפחות המאושרות, מאושרות באותו האופן ואילו האומללות, אומללות כל אחת בדרכה שלה, הוא המוטו בסרט שעוסק במשפחה שכל המבנים היסודיים שלה מתערערים, החל מן הזוגיות, היחסים בין האחים ולבסוף בריאותו של הגיבור.
הסרט הקטן והמיוחד הזה, הוא נובלה קולנועית, כמעט כמו הנובלות של עגנון שיודע לסקור כל כך יפה את המבנה המשפחתי ואת הסודות, והקנאות, רגשי הנחיתות וטראומות הילדות, באמצעות האסיפה המשפחתית והכל סביב המפגש אל מול שולחן אוכל ים תיכוני, של אנשים רגילים, פשוטים, ים תיכוניים, שיכולים היו להיות ישראלים באותה המידה שהם צרפתים ממוצא צפון אפריקאי, המתגלגלים וחושפים את הסודות הקטנים והבלתי חשובים, אך כשזה קורה במשפחה שלך, הם הופכים להיות מרכז העולם.
הסרט, דל התקציב הזה נע באיטיות נפלאה, ומספר סיפור אנושי, ריאליסטי, שבו הכל קטן, אין בו מחוות גדולות, ושוטים עוצרי נשימה, ויכול היה להיות הצגת תיאטרון באותה המידה שהוא קולנוע.קשה שלא להתחבר לפשטותו של הסרט נעדר היומרות הזה, שעוסק באירוע גדול אבל במבנה משפחתי, קטן, ים תיכוני צרפתי וצפון אפריקאי שמאבד את הלאומיות שלו, ומותיר רק אנשים עם כאב, תובנות קטנות וקסם.
מאת: אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד במשרד שוורץ-נרקיס ושות', כותב ומגיש הפודקאסט "משפט חוזר" בתאגיד השידור "כאן", ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה.
הוספת תגובה