“אג’ומה” – סרט של שומינג הא

קיפלינג, שנחשב לאחד מן המייצגים המובהקים של העידן הקולוניאליסטי האנגלי, נולד בהודו, כבנו של מנהל מוזיאון ובית ספר אנגליים, וכנער נשלח לפנימייה צבאית אנגלית לאחריה חי ופעל בתפקידים שונים ברחבי האימפריה הבריטית. ספריו הנודעים – ספר הג’ונגל, קים וגונגה דין, נודעו כהצצה בעלת הטייה מערבית על אורח חייהם של הלא מערביים, ובתרבות הפי. סי זכו דמותו ויצירתו לביקורת מאוחרת.

“אג’ומה”, הוא הצצה אל חייהם המודרנים של הסינגפורים, החיים, מעט כמו ישראלים, על אי, מוקף במדינות מוסלמיות לצד מלזיה ואינדונזיה ותושביו מציינים, כסממן תרבותי מובהק את חג המולד ואת ראש השנה הסיני, ובה התושבים חשופים לטכנולוגיה וניכור בחברה אורבאנית מפותחת

>>>אורגזמות רעות 

גיבורת הסרט – הגברת לים, אלמנה מבוגרת, בעלת חיים מצומצמים המצטמצמים בעיקר לאופרות סבון קוריאניות, אמורה לצאת עם בנה למסע בעקבות כוכבי הסדרות בסיאול שבדרום קוריאה. אבל התוכניות של הבן, כמו יתר התוכניות שבעלילה, משתבשות לחלוטין, והאלמנה יוצאת לבדה למסע, חמושה במנדרינית ואנגלית בלבד למדינה בה התושבים הממוצעים לא דוברים אף אחת מן השפות הללו.

ואכן, בדרמה בעלת הרגעים הקומיים הזו, כל מה שיכול להשתבש משתבש, והגברת לים, שזוכה לכינוי הנימוס “אג’ומה”, שמשמעו “דודה”, הולכת חסרת אונים לאיבוד ברחבי העיר, בלי טלפון, בלי יכולת תקשורת בשפה המדוברת בקוריאה, אבל בעיקר נתקלת באנשים פשוטים ונדיבים.

השיטוטים שלה בעיר, חושפים לבן המערב טפח מן התרבות ותת התרבות במדינות האסיאתיות המפותחות, המציג מחד גילויי אכזריות ומנגד גילוי חמלה ונדיבות כפי שרק חברה אסיאתית עם אמונות תמות וחפות מרוע מסוגלות להביע.

התוצאה הוא סרט קטן ויפה, הנע בקצב אסיאתי מדוד ואיטי על  בדידות וזיקנה בחברות רוויות טכנולוגיה וניכור.

בקיצור – פנינה. לכו לראות.

אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד במשרד שוורץ-נרקיס ושות’, כותב ומגיש סדרות הפודקאסט “משפט חוזר” ו “ישראל הראשונה” בתאגיד השידור “כאן” [בקישורית  https://www.kan.org.il/content/k,an/podcasts/p-8222/], ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה.